פסק דין
תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר נגרמו לה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 26/10/09.
1. לטענת התובעת, עת נסעה באופן איטי ברחוב כורזין בגבעתיים , שהוא דו סיטרי , חד נתיבי לכל כיוון ובין שני הנתיבים – קו הפרדה לבן וזאת, על מנת לחפש חניה במפרצי החניה המצויים מימין לנתיב בו נסעה , איתרה מקום חניה והתקדמה לאט על מנת להכנס לתוכו , אלא שלפתע , הגיח משמאלה, הנתבע 1 כשהוא עוקף אותה תוך שהוא חוצה קו הפרדה לבן, פגע ברכבה בחלק הקדמי השמאלי שלו ותפס את מקום החניה בו התעתדה להחנות. בנסיבות האמורות, לטענת התובעת, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך, על הנתבעים ביחד לחוד לשפותה בגין הנזקים אשר נגרמו לה בעטיה של התאונה ובכלל זה, תשלום בגין השתתפות עצמית, כינון, והפסד הנחת העדר תביעות.
2.לטענת הנתבעים, הנתבע 1 הבחין בתובעת כשהיא עומדת בלא תנועה ברכבה בחניה כפולה, ללא כל איתות, משכך, הוא עקף אותה ולאחר מכן, הבחין בחניה פנויה, אותת והחל בכניסה לתוך החניה, כשהוא כבר עם מחצית רכבו בתוך החניה, התקדמה לפתע התובעת עם רכבה ופגעה ברכבו בצד הימני בדלת האחורית של רכבו. לטענת הנתבע 1 אין כל קו הפרדה רצוף אותו חצה עת עקף את התובעת. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.
בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, הוצגו בפני תמונות המתעדות את מקום התאונה ותמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים.
התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.
הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".
נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:
"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "
מן הכלל אל הפרט –
במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.
במקרה בפני , הראיות החיצוניות הן תמונות המעידות על מקום התאונה וכן, תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים.
עיון בתמונות מקום התאונה יש בו בכדי להעיד כי , בניגוד לגרסת הנתבע 1 , במקום התאונה קיים רק נתיב נסיעה אחד לכיוון בו נסעו הצדדים וכטענת התובעת אמנם מפריד בין שני נתיבי התנועה לשני הכיוונים קו הפרדה לבן. כמו כן, עיון בתמונה מעיד על כך שנתיב הנסיעה אינו מאפשר מעבר שני רכבים בלא חציית קו ההפרדה הרצוף. לאור האמור, שלא מן הנמנע הוא שעת עקף הנתבע 1 את רכבה של התובעת הוא חצה קו הפרדה רצוף.
זאת ועוד, עיון בתמונות הנזק לרכבו של הנתבע 1 מעיד על כך שברכבו פגיעת מעיכה נקודתית בדלת רכבו האחורית ובנוסף סמני שריטה קלים על רכבו. מיקום הנזק כמו גם אופיו, יש בו גם כדי בכדי לסתור גרסת הנתבע 1 הואיל ולו היה רכבו כבר בחצי החניה- כטענתו, המשמעות היא שהוא היה עומד אנכית לרכבה של התובעת ובנסיבות כאלו היה רכבה של התובעת פוגע בו לכל אורך רכבו ולא רק נקודתית עם החלק הצדדי של רכבה. משכך, אין זאת אלא שבעת התאונה רכבו של הנתבע כשהוא במצב אלכסוני לרכבה של התובעת וזאת, בניגוד לטענתו. זאת ועוד, אין כל ספק כי רכבו היה בתנועה מהירה והראייה, הפגיעה ברכבה הינה מסוג מעיכה וכן, משיכת הטמבון הקדמי השמאלי שלה החוצה.
לכל האמור אוסיף כי , הנתבע הבחין בתובעת כשהיא בעמידה , לטענתו . אינני מקבלת טענתו זו של הנתבע הואיל ומצאתי כאמינה , לאור האמור לעיל, את גרסתה של התובעת ולפיה היתה במצב של תנועה איטית . יתרה מכך, גם לו טענתו זו של הנתבע 1 היתה נכונה– מתבקש היה – בנסיבות אלו כי יברר מדוע התובעת עומדת ( שכן - יתכן לשם הדוגמא כי היא ממתינה לרכב היוצא בנסיעה לאחור ) וזאת, על דרך הסבת תשומת לבה על ידי צפצוף ואולם, זאת לא עשה הנתבע 1 ותחת זאת, בחר לעוקפה במהירות, תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף ונכנס למקום החניה אליו ביקשה להכנס.
בנסיבות אלו, הנני קובעת כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון התובעת ומשכך, הנני מקבלת את גרסתה וקובעת כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1.
באשר לנזקי התובעת, הרי שהתובעת תמכה נזקיה בסך של 2,404 ₪ באישור חברת הביטוח בדבר תשלום השתתפות עצמית, תשלום בגין כינון והפסד הנחת העדר תביעות ומשכך, הנני קובעת כי נזקיה של התובעת כנתבע- הוכחו.
סוף דבר – התביעה מתקבלת. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 2,404 ₪, כן ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות התובעת בסך של 350 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.